פעם, כדי להקשיב למישהו מדבר שעה שלמה הייתם צריכים להיות נשואים לו, אבל היום למי בכלל יש סבלנות ליותר מ-45 שניות? ברוכים הבאים לעידן שבו כלכלת הקליפים טורפת את הקלפים ומשנה לחלוטין את הדרך שבה אנחנו צורכים פודקאסטים ותוכן בכלל. אם בעבר סרטון קצר בטיקטוק או באינסטגרם נחשב רק לפרומו שנועד להביא מאזינים לפרק המלא, היום ברור שהקליפ הקצר הוא-הוא המוצר עצמו.
אני רואה את זה קורה כאן בישראל כל הזמן אצל מיטב יוצרי התוכן. הפרק הארוך והמושקע באולפן הופך לעיתים קרובות רק לחומר גלם שממנו חוצבים את רגעי הזהב המזוקקים שיועלו לרשתות החברתיות. הקהל הצעיר כבר לא מגיע לאפליקציות האודיו כדי לחפש תוכן חדש, הוא פשוט מחכה שהתוכן ינחת אצלו בפיד בשעה עשר בלילה בצורת סרטון קצר ומדויק.
המספרים מאחורי הטירוף
הנתונים שמגיעים מהעולם מראים שלא מדובר בטרנד חולף אלא בתעשייה של ממש. קחו למשל את פלטפורמת הסטרימינג קיק, שבה בחודש אחד פעלו מעל 1,700 עורכי קליפים שייצרו יותר מ-300 אלף סרטונים קצרים. משפיען אחד בן 20 ג'נרט בעזרתם כמעט 70 אלף קליפים שהגיעו ליותר מ-2.2 מיליארד צפיות, בזמן שלשידור החי המקורי שלו האזינו רק כמה אלפי אנשים בו-זמנית.
זה אומר שהקליפים מגיעים לקהל עצום פי כמה וכמה מהתוכנית המקורית עצמה. פתאום, המושג של צריכת תוכן משתנה לחלוטין. מנחי פודקאסטים פוגשים אנשים ברחוב שאומרים להם שהם מעריצים שרופים של התוכנית, למרות שמעולם לא האזינו לפרק מלא אלא רק לקליפים שלהם ברשת.
משיטת שיווק לתעשייה שמגלגלת מיליונים
התעשייה הזו כבר מזמן לא מנוהלת על ידי חובבנים. יוצרי תוכן שנויים במחלוקת היו הראשונים להבין את הפוטנציאל והקימו צבאות של מעריצים שגזרו קליפים מהלייבים שלהם תמורת עמלות על הרשמות. מהר מאוד השיטה הזו אומצה על ידי ענקי רשת כמו מיסטר ביסט, שהקימו חברות ענק שמעסיקות אלפי גוזרי קליפים מקצועיים ומשלמות להם לפי ביצועים וצפיות.
אז מה זה אומר עלינו, אנשי הרדיו והסאונד של פעם? שצריך להתרגל למציאות חדשה שבה הוידאו הקצר הוא לא רק כלי שיווקי, אלא הפלטפורמה המרכזית. אנחנו כבר לא מייצרים רק קובץ אודיו ארוך, אנחנו מייצרים מפעל של רגעים קטנים ומזוקקים.
עכשיו תסלחו לי, הלכתי לקצר את הפוסט הזה לסרטון של 15 שניות עם כתוביות צבעוניות ומוזיקה קצבית ברקע, כי למי יש כוח לקרוא את כל זה.
מקור: RAIN News
צילום: Richard Khuptong מתוך אתר Pexels
