אם יש משהו שלמדתי בכל השנים שלי מאחורי המיקרופון ברדיו, זה שכאשר משהו צורם באוזן – פשוט מחליפים לו את הג'ינגל. וזה בדיוק מה שקורה עכשיו אצל החברים מעבר לים, כי נראה שהמונח חוות שרתים הפך לסיוט יחסי הציבור הכי גדול של חברות הטכנולוגיה.
חברת OpenAI מתכננת בימים אלה מהלך מיתוגי מבריק או חצוף במיוחד, תלוי את מי שואלים. במקום להמשיך להשתמש במונח המוכר, היא רוצה שנתחיל לקרוא למפלצות הבטון האלה בשם המכובס "קמפוסי מחשוב בינה מלאכותית". תודו שזה נשמע הרבה יותר פסטורלי, ממש כמו מדשאות ירוקות באוניברסיטה ולא כמו האנגר ענקי ורותח שבולע חשמל של עיר בינונית.
מכבסת מילים או צורך אמיתי?
הבעיה האמיתית היא שמרכזי הנתונים של עולם הבינה המלאכותית חוטפים אש מכל הכיוונים, ובצדק. הם צורכים כמויות פסיכיות של אנרגיה, דורשים מיליוני ליטרים של מים מתוקים רק כדי לקרר את המעבדים, ומייצרים רעש בלתי פוסק שמטריף את השכנים בסביבה.
גם כאן בישראל אנחנו כבר מרגישים את זה היטב, כשיותר ויותר מתקני ענן וחוות ענק צצים ליד כבישים מהירים ובאזורי תעשייה. עם רשת החשמל המקומית שלנו שבקושי שורדת את חמסיני יולי-אוגוסט, כל מתקן כזה מעורר לא מעט דאגה בקרב ראשי רשויות ותושבים. אז מה עושים כשאי אפשר להקטין את צריכת החשמל? משנים את הטרמינולוגיה.
הפוליטיקאים מתעוררים והלחץ עולה
לפי הדיווחים, עיתוי המהלך אינו מקרי בכלל וקשור ישירות לשינויים הפוליטיים בארצות הברית ולחשש מחקיקה מגבילה. בכירי התעשייה מבינים שרגולטורים מתחילים לבדוק בציציות את ההשפעות הסביבתיות של הטכנולוגיה, ולכן הם מכינים מתקפת הסברה שתציג את האתרים האלה כמנועי צמיחה ומחקר.
המילה "קמפוס" נועדה לייצר תמונה של השכלה, קידמה ומשרות הייטק נחשקות, ולא של מפעל תעשייתי כבד ומזהם. האם התרגיל הזה באמת יעבוד עלינו ועל מקבלי ההחלטות? הרשו לי להטיל בזה ספק גדול.
בינתיים, אני שוקל ברצינות למתג מחדש את האולפן הביתי הקטן שלי בתור "מרחב אקוסטי מתקדם למחקר קולי", בתקווה שזה ישכנע את השכנים להפסיק לדפוק לי על הקיר כשאני מקליט פודקאסטים באמצע הלילה.
מקור: TechCrunch AI
