פעם היו אומרים שברדיו "השקט הוא האויב הכי גדול", אבל היום מתברר שיש מנהלי תחנות שדווקא חושבים שזה אחלה פתרון לקיצוץ בהוצאות. בזמן שאנחנו בישראל עוד מתווכחים על רפורמות בתאגיד או על מכרזי תדרים, מעבר לים התחילה תופעה מדאיגה של סגירת תחנות רדיו מרצון, פשוט כי זה זול יותר מלהמשיך לשדר.
קבוצות תקשורת ענקיות כמו טאונסקוור מדיה הפכו למודל של השיטה החדשה. כשהן נתקלות בתחנה שלא מייצרת רווח ואין לה קונים באופק, הן לא מנסות להציל אותה אלא פשוט מכבות את המשדר ומחזירות את הרישיון לרשויות. זה קורה בטקסס, באיווה ובמיין, וזה נראה כמו ניקוי אורוות אגרסיבי במיוחד.
הנדלן מנצח את ה-AM
הגל הנוכחי פוגע בעיקר בתדרים הישנים בטווח ה-AM. חברות כמו קומולוס ואודסי, שמתמודדות עם חובות עתק ותהליכי פשיטת רגל, הבינו שהקרקע עליה עומדים האנטנות והמשדרים שווה לפעמים הרבה יותר ממה שהתחנה עצמה תרוויח בעשור הקרוב.
זה תהליך כואב שבו מוכרים את נכסי הנדלן של התחנות כדי לסגור חובות, ובדרך מוותרים על ההיסטוריה ועל הקשר עם המאזינים המקומיים. במקום לשדר מוזיקה או אקטואליה, השטח הופך למחסנים או לפרויקטים של מגורים, והשידורים עוברים במקרה הטוב לאיזו משבצת דיגיטלית צדדית.
הבינה המלאכותית נכנסת לתמונה
גם ענקיות כמו איי-הארט-מדיה לא נשארות מאחור, אבל הן עושות את זה בסטייל טכנולוגי יותר. הן משתמשות בבינה מלאכותית ובמערכות אוטומטיות כדי לחתוך בעלויות כוח האדם ולהפוך את השידורים ללוקאליים "כאילו", מבלי להחזיק צוות אמיתי בשטח.
האסטרטגיה ברורה – מתמקדים בפריסה ארצית ובדיגיטל, וכל מה שקטן מדי או דורש תחזוקה יקרה, פשוט נמחק מהמפה. זה שינוי תפיסה דרמטי עבור תעשייה שפעם התגאתה בכך שהיא נמצאת בכל עיירה נידחת ובכל רכב על הכביש.
אני רק מקווה שאף אחד לא יחליט לעשות לי פאוז באמצע השידור רק כי מחיר החשמל עלה שוב השבוע
מקור: RadioWorld
צילום: zirconicusso מתוך אתר Freepik
