שנים שאנשי תעשייה מתווכחים בלהט אם פודקאסטים בווידאו הם הדבר האמיתי או חילול הקודש של האודיו, ובסוף מתברר שלמאזינים פשוט לא אכפת. בזמן שיוצרים ומנהלי פלטפורמות שוברים את הראש סביב שאלת הפורמט, הקהל פשוט צורך תוכן איפה שנוח לו באותו רגע. דו"ח חדש של חברת אקאסט מציג את השורה התחתונה בצורה הכי חדה שיש: הוויכוח נגמר, כי המאזינים החליטו להתעלם ממנו לחלוטין.
לפי נתוני המחקר, קרוב לתשעים אחוזים מצרכני הפודקאסטים משלבים כיום בין האזנה לצפייה. הם לא רואים שום סתירה בין פרק ששומעים באוזניות לבין אותו הפרק בדיוק שנפתח מאוחר יותר ביוטיוב. הפלטפורמה הפכה להיות כלי קיבול בלבד, בעוד שהחיבור האמיתי והנאמנות נשמרים ישירות מול היוצר עצמו.
הבוקר שייך לאודיו, הלילה לווידאו
אחד הממצאים המרתקים במחקר עוסק בחלוקה לפי שעות היממה, הרגל שמוכר היטב לכל מי ששידר אי פעם ברדיו. מתברר שהאודיו שולט באופן מוחלט בשעות הבוקר, בדיוק בזמן הפקקים בדרך לעבודה או ההתארגנות של הילדים. לעומת זאת, הווידאו תופס פיקוד מלא בשעות הערב המאוחרות מול המסך בסלון, בעוד שקטעי וידאו קצרים ברשתות החברתיות שולטים בהפסקת הצהריים.
האזנה ללא מסך מתחלקת שווה בשווה בין אילוץ לבין בחירה מודעת. חצי מהאנשים מצהירים שהם פשוט לא יכולים להביט במסך בזמן נהיגה או אימון כושר, וחצי אחר מודה שנמאס לו מהמסכים והוא מחפש שקט לעיניים. הקהל למד לזגזג בין המצבים בלי לחשוב פעמיים.
מדלגים בין אפליקציות באמצע הפרק
נתון מפתיע נוסף מראה שרוב המאזינים נודדים בין פלטפורמות שונות אפילו במהלך צריכה של פרק בודד. אדם יכול להתחיל להאזין ברכב דרך אפליקציה אחת, להמשיך בהליכה עם הטלפון, ולסיים בצפייה במסך הטלוויזיה דרך אפליקציה אחרת לחלוטין. שלושה מתוך ארבעה מהמדלגים הללו מחליפים יישום באופן יזום כדי לא לפספס את התוכן.
עבור תעשיית הפרסום והשיווק, מדובר בהזדמנות ענקית שחוצה עולמות תוכן. רמת הקשב בפודקאסטים נותרה גבוהה בהרבה בהשוואה לרדיו מסורתי או לפלייליסטים של מוזיקה, ושיעור הדילוג על חסויות נמוך משמעותית. בעידן שבו כולם מחפשים אותנטיות, פודקאסטים מצליחים לייצר אמון שקשה מאוד לקנות במקומות אחרים.
אז אם תתפסו אותי מחר מדבר אל מיקרופון ומצלמה בו זמנית, תדעו שאני לא מתלבט – אני פשוט זורם עם מה שנוח לכם באוזניים.
מקור: RAIN News
