דף הבית > בלוג

מכתב פתוח למר מרכול


26 באוקטובר 2013

נכתב בתגובה למאמר שפרסם מנהל קול ישראל, הד"ר מיכאל מירו, בסוף השבוע האחרון בוואלה.

מר מרכול נכבד,

אנחנו נמצאים בעידן בו אנחנו, האנשים הפשוטים, לא נהנים לקרוא את כתביהם של אנשי מגדל השן. בעידן בו יאיר לפיד נסקל על כל פוסט בפייסבוק וכל מנהל חושב 7 פעמים ונעזר ביועצים לפני כל פרסום – מצאת את הזמן לכתוב, לדעתי לראשונה, טור פומבי משלך על קול ישראל. אותו גוף אותו אתה מנהל כבר כשנתיים, הגוף שאתה מרבה לכנות, בכל הזדמנות ובכל פורום, מרכול ישראל (ואני לא בטוח שזה בכלל שם מחמיא).

העיתוי בו אתה כותב את הטור לא מפתיע אותי – הגוף אותו אתה מנהל נמצא בקריסה. אתה לא אחראי לכל הקריסה, היא תוצר של שנים של ניהול רע, אבל בהחלט יש לך ולהנהלה שאיתך חלק נכבד במצב. אתה כתבת על רשת ב', ואני מדבר על כל הרשתות באשר הן. על רשת גימל שלא מנוהלת כבר כמעט שנה ושהחלטות רבות שם מבוססות, בראות עיני, על גחמות וללא כל חשיבה או הסתכלות מעמיקה. על קול המוזיקה שנמצאת במשבר עמוק מחוץ ומלפנים. על שאר הרשתות שנמצאות במצב מתקדם של הזנחה, חוסר תקציבים ומחסור חמור בכח אדם.

בעידן הזה, אתה ושכמותך הצלחתם במו ידיכם להעמיק את הפער בין העובדים להנהלה, לייצר משברים מתוקשרים היטב בהם עיתונאים משובחים נמצאים במצב מתמיד של אבטלה סמויה על חשבוננו, והכל על מנת לשרת אינטרסים שאין דרך לכנות אותם מלבד נקמנות על חוסר נאמנות להנהלה כזו או אחרת שהייתה פעם, הרבה לפני שהכרתי מקרוב את הכיעור שבתוך תוכי המערכת הזו.

והנה מגיע העידן בו העניינים מתחילים להישמט מידיך – הנהלת קול ישראל בסכנה, ידו של היו"ר על העליונה, השר ומבקר המדינה לוחצים, ואפשר להתחיל לספור את הזמן אחורה עד שתיעלם ותיזכר בדפי ההיסטוריה כאחד מהמנהלים הכי פחות מוצדקים שהיו לרדיו הציבורי מאז ומעולם. ובזמן הזה אתה מרשה לעצמך בפעם הראשונה לכתוב מאמר על המרכול. לדבר על עיתונאיו המצויינים, ועל המגוון שהוא מציע למאזיניו.

שתי נקודות שעולות מהמאמר הזה: גם בעיתות משבר אתה לא שוכח להקדיש פסקה נרחבת ליכולותיו המופלאות של זליג רבינוביץ', שבין תפקידיו הרבים הוא גם, מסתבר, הממונה על הקשר בין העובדים להנהלה. ככזה אני עדיין מנסה להבין איך אף פעם לא ראיתי אותו במתחם הרדיו בהלני המלכה, שם הייתי יום יום, ואיך לא ראיתי אותו מדבר עם עובדים, אלא לכל היותר מסתודד עם מנהלים כאלה ואחרים. ותזכורת קטנה, זליג גם מנוע מלעסוק בכח אדם. כמובן שגם שמו של יוני בן מנחם בתור המנהיג הבלתי מעורער עולה כאן, כי הרי צריך לפרגן לבוס, ובזה, מר מרכול, אתה הרי מומחה.

והנקודה החמורה ביותר היא שאתה באופן ציבורי משתלח ביושב ראש ועד עובדים שעושה את עבודתו נאמנה כנציג עובדים, וכותב כי הוא עצמו רצה להגיש את "הכל דיבורים" ולא אישרת לו. כשקראתי את זה התחלחלתי. גם אם זה נכון, אין כל קשר בין שאפתנותו של עיתונאי כזה או אחר לבין תפקידו הייצוגי, והעובדה שאתה משרטט בכתביך קשר כזה היא קודם כל ניצול לרעה של תפקידך כדי לנגח יושב ראש ועד, וגם מריחה רע מאוד.

קול ישראל הוא מקום מקסים וחשוב מאין כמוהו עם עיתונאים נפלאים. הם לא ראויים לניהול שלך. אני מאחל לך ולהם שזה יהיה המאמר האחרון שלך בתפקיד.

גילוי נאות: הכותב עבד תחת ניהולו של מושא כתבה זו, ונמצא כעת בערכאה משפטית נגדו.

קישור למאמר המקורי באתר "העין השביעית": http://www.the7eye.org.il/82621

(צילום: np&djjewell רישיון CC)

תגיות: ,

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *