אחד בינואר 2013. התאריך הזה היום מציין אצל רובנו שנה חדשה. אצלי הוא מציין השנה בעיקר חודש בלי רשת גימל. במהלך קצת יותר מחצי שנה בה שימשתי כמנהל הרשת נקשרתי מאוד לתחנה ולצוות שלה, ולכן הגעגועים גדולים. העובדה שאין עדיין עבודה קבועה אחרת לא מזרזת את תהליך היפרדותי מרשת גימל. אני מודה – עדיין קשה לי לשחרר.
אני רוצה לשתף אתכם בכאב הגדול שלי בימים האלה – התחושה הקשה שהרשת הזו, שעשתה כבר כמה צעדים אל עבר הפיכתה לרלוונטית, עדכנית ומתקדמת, עושה בימים אלה כמה צעדים אחורה, חזרה אל המקום ממנו בדיוק רציתי לחלץ אותה. מי שמוביל את המהלכים הללו הוא מנהל קול ישראל, ד"ר מיכאל מירו, שנטל על עצמו את מושכות ניהול הרשת עד לקיום מכרז חדש לתפקיד (למה זה לוקח הרבה זמן? האם זה קשור לתביעה שלי?).
בין מירו לביני היו תמיד חילוקי דעות. אני הצגתי את רשת גימל כתחנת מוזיקה עדכנית, שנותנת ביטוי מוגדר בכל שעה לכל גווני הזמר העברי, מהימים שלפני קום המדינה ועד הסינגלים שיצאו בשבוע האחרון. הכוונה הייתה ברורה: צעירים יוכלו להתחבר כך לזמר העברי שינוגן בין הלהיטים, אוהבי הזמר העברי יקבלו אותו לאורך יום שלם ולא ב"שעות גטו", מודל Programming שנעלם מהעולם, ויהיו כללי עריכה ברורים שיהפכו את הרשת לאחידה יותר, כזו שלא משנה במקצת את עורה בכל שעה בהתאם לאישיותו של העורך או המגיש באולפן, ויוצרת אי סדר עבור המאזין הממוצע.
מירו, לעומת זאת, היה תמיד בעד הזמר העברי כמוטיב, דבר שתמיד עורר אצלי את התהייה למה מינה אותי למנהל והצהיר על תהליך הצערה של הרשת. לשיטתו, ברשת יהיו יותר שעות של נוסטלגיה, פחות מוזיקה חדשה. עכשיו, כממלא מקום רשת גימל, הוא מקבל החלטה בנושא הזה, תוך שימוש בכח שלו כמנהל קול ישראל, ומבלי להעביר את ההחלטה הזו לוועדת התוכן של רשות השידור שאמונה על אישור מקדים של החלטות מהסוג הזה.
ההחלטה של מירו פוגעת אנושות בתעשיית המוזיקה הישראלית החבוטה גם ככה, מכיוון שהיא מקטינה את מינון השירים החדשים, מרחיקה עוד יותר רפורמה שהתחלתי לקדם בנושא הפלייליסט של התחנה, ומעמידה בסכנה את המשך קיומן של תכניות חשובות מאין כמוהן כמו "חלונות", "רוק בישראל", "מופע הרדיו", "להיטי הבית", "מועדון גימל" ואחרות, המתמקדות במוזיקה חדשה. זמרים, יחצ"נים ואנשי התעשייה הזו ימצאו מקום קטן אפילו יותר ממה שהיה עד עכשיו לביטוי ברשת גימל, ואני חושב שזו לבד סיבה להתרעם על ההחלטה הזו, שנאמרה כלאחר יד בחצי ישיבת צוות, מבלי שיהיה לה תיעוד כתוב, או חלילה הודעה לעיתונות.
זה אמנם הפוך מתכניותיי, אבל אני חושב שרדיו שמתבסס רק על נוסטלגיה עברית יכול להצליח. לראייה סוף השבוע של 103FM. עם זאת: רדיו ששומר על המצב הקיים, תוך חיזוק מינוני הזמר העברי הוא מתכון להגדלת אי הסדר שהביא את רשת גימל למצב הקיים בו היא מאבדת רייטינג לתחנות המוזיקה המתחרות, המגובשות יותר, העדכניות יותר.
דבר נוסף שחשוב לדעת הוא המינוי שלא פורסם: בהיעדר מכרז למנהל רשת גימל מינה אתמול בשקט בשקט ד"ר מירו שלושה אנשים לתפקיד שהוגדר "פיקוח על המדיניות המוזיקלית של רשת גימל". השלושה: טובה קלינגר היקרה וחיים א-דור, שני אנשים עסוקים עד מעל הראש בעבודה השוטפת שלהם, ואהרון פררה, אמנם איש רדיו מוערך, אך לי היה קשה לעבוד מולו באופן מקצועי, וכן לא מעט אנשי יח"צ אמרו לי את אותו הדבר. מה שחמור אפילו יותר הוא שהם עצמם עדיין לא ממש מבינים מה כולל תפקידם החדש, מה הם נדרשים לעשות באופן שוטף, ומה חלוקת הנטל ביניהם.
אז אתם בטח כבר מבינים למה אני עצוב. למה כואב לי כל כך לראות רשת שלא הולכת קדימה לקו צעיר יותר, עדכני יותר, עם הבטחה לעתיד מעורפל שיכול רק להחמיא למתחרים. כואב לי מאוד על הרשת, על התחנה על אנשיה הנפלאים שהם בעלי פוטנציאל אמיתי לעשות בית ספר לרדיו לכל תחנת מוזיקה אחרת בארץ. עצוב לי שכך מתחילה עבורם שנה חדשה.
