דלג לתוכן

דובר הליכוד נכנס לפריים באמצע ריאיון - והשאלה נשארה באוויר

הכתב לא נרתע וענה מול המצלמות • איפה עובר הקו בין מי שמתאם לבין מי שמנהל? • ואני, כרגיל, בעד לשאול את מה שלא נעים לשמוע

יניב מורוזובסקי2 דקות קריאה
דובר הליכוד נכנס לפריים באמצע ריאיון - והשאלה נשארה באוויר

"תודה רבה על השטויות האלה". עם המשפט הזה נכנס דובר הליכוד, גיא לוי, ביום ראשון לפריים של ריאיון שכתב עיתון ערך עם ח"כ אלישע מדן. הריאיון צולם ליד אוהל המחאה שמדן הקים מול הכנסת בדרישה לממשלת אחדות. לוי קטע את השיחה אחרי שאלה על ממשלת האחדות, ופנה למראיין בשאלה "ברצינות, אלה השאלות שאתה שואל אותו?". הכתב לא נרתע והשיב לו מול המצלמות ש"זה בסדר לשאול גם שאלות לא נעימות". העיתון העלה את הסרטון לחשבון הרשמי שלו ב־X, ובסרטון לא נשמעת תשובה של מדן לפני ההתערבות.

את הפוליטיקה אשאיר לפרשנים. מה שמעניין אותי פה הוא המקצוע: מה עושים כשמישהו מנסה לנהל לכם את הריאיון מבפנים?

איפה עובר הקו?

דובר הוא חלק לגיטימי מהמשחק. לפני הריאיון הוא מתאם, שואל על מה ידברו ומגביל זמן. אחרי הריאיון הוא יכול להתקשר לעורך ולהתלונן. אבל ברגע שהמיקרופון דולק, יש בשיחה 2 אנשים: מי ששואל ומי שעונה. זה הקו, לדעתי: דובר יכול להשפיע על הריאיון, אבל הוא לא מנהל אותו.

ברדיו אין פריים להיכנס אליו, אז מכירים את הגרסה השקטה: הדובר שעומד מאחורי הזכוכית, מסמן לח"כ "לסגור" ומצביע על השעון. ואם הוא בכל זאת מתקרב למיקרופון, המיקרופון לא בודק מי ברשימת המרואיינים. הוא פשוט קולט את מי שמדבר חזק יותר. ומבחינתי, מי שנכנס לשידור בלי הזמנה, שלפחות יביא איתו את מזג האוויר.

מה עושים כשזה קורה בשידור חי?

הכתב עשה, בעיניי, בדיוק את הדבר הנכון: לא נרתע ואמר משפט אחד ענייני על העבודה שלו. זה כל הסוד. ברגע שמתחילים להתווכח עם הדובר, הוא הופך למרואיין. משפט אחד, ואז חוזרים למרואיין עם אותה שאלה בדיוק. ואם הוא לא עונה, גם זו תשובה, והמאזינים שומעים אותה מצוין.

אצלי, הגורם היחיד שמותר לו לקטוע ריאיון באמצע הוא המבזק של השעה העגולה. וגם איתו יש לי חשבונות פתוחים.

בפודקאסט או בריאיון מוקלט הפיתוי הפוך: פשוט לחתוך. לפעמים זה נכון, כשההתפרצות לא מוסיפה כלום. אבל כשדובר מבקש אחרי ההקלטה להוריד שאלה או תשובה, זו כבר לא עריכה, זו בקשה למחוק את מה שקרה. הכלל שלי פשוט: חותכים בגלל אורך וקצב, לא בגלל מי שביקש. ולפעמים, כמו כאן, ההתערבות עצמה היא הסיפור.

ולכל מי שמחזיק מיקרופון בשטח: שאלה לא נעימה היא לא חוצפה, היא תיאור התפקיד. תשאלו אותה בנימוס, ותנו לשקט שאחריה לעשות את העבודה.

מקורות