הכותרת של Podnews, אתר החדשות של עולם הפודקאסטים, הבטיחה ב־11 בנובמבר "עוד תוכניות מזויפות בדרך". הסיבה: Muse, עוזר ה־AI החדש של מטא, זמין רק מספטמבר, ולפי האתר הוא כבר נראה מסוגל להפיק פודקאסט כמעט מההתחלה ועד הסוף - לחקור את התוכן, להקליט אותו בקולות מלאכותיים ולארח אותו על השרתים של החברה.
Muse, או בעברית מוזה, הייתה פעם זו שנותנת השראה ונעלמת. אצל מטא, כך נראה, היא גם עושה את התחקיר, מקליטה ומעלה את הפרק לאוויר. ב־Podnews מצאו כבר יותר מ־20 תוכניות שמתארחות על הפלטפורמה של מטא.
אחת מהן שייכת לאדם שמציג את עצמו כצ'רלס מייפילד. לדבריו הוא מנהל רשת פודקאסטים, ואפילו שיתף פעולה עם אוניברסיטה בתוכנית התמחות. ב־Podnews שאלו אם הוא בכלל אמיתי, ותיארו בור ארנב של העמדת פנים, חוסר יושר, "Alex and Jordan" וניסוחים מוזרים מאוד. ואם אלכס וג'ורדן הם לא אנשים אמיתיים, לפחות הם לא יריבו על השלט של המזגן באולפן.
אני, לפחות, יכול להוכיח שאני קיים. יש לי תעודת זהות, עם תמונה שמסבירה למה בחרתי ברדיו.
מה זה אומר לפודקאסטר בארץ?
זה מזכיר לי קצת את התחנות הפיראטיות של שנות ה־90, רק שהפעם לא צריך אפילו אנטנה על הגג. מספיק חשבון אצל מטא. המשמעות, לדעתי, מתחילה בגילוי: כשתוכנית שלמה נולדת בכמה לחיצות, יהיה צפוף יותר בתוצאות החיפוש ובמדורי ה"חדש" של אפליקציות ההאזנה. פודקאסטר ישראלי שעובד שבוע על פרק אחד יתחרה על אותו מקום מול מי שמייצר פרקים בקצב של מכונת צילום.
וזה ממשיך למדידה ולפרסום. מפרסם שקונה חסות בפודקאסט קונה בעצם אמון במגיש. ככל שיהיו יותר תוכניות סינתטיות, השאלה "מי מדבר פה, ומי מקשיב?" תעלה בכל פגישת מכירה, ומספר ההורדות לבד כבר לא ישכנע אף אחד. מי שיוכל להראות מגיש אמיתי וקהל אמיתי ירוויח מזה. ובשוק קטן כמו שלנו, שבו כולם מכירים את כולם, קול שאפשר לפגוש במסדרון של כנס שווה הרבה.
לא, זה לא סוף הפודקאסט. זול ומוזר בכמויות הוא עדיין רעש, ורעש קל לדלג עליו. אבל כדאי שהפרק הבא שלכם יישמע כמו מישהו שבאמת היה שם.
לדעתי, מאזינים סולחים על גמגום, על שיר שנחתך באמצע ואפילו על בדיחה גרועה. על זיוף הם לא סולחים.
איפה מנסים: Muse - דרך העמוד של Meta AI, זמין מספטמבר.