דוח שמספר כמה הפודקאסט חזק אצל הצעירים הוא, בעיניי, דווקא חדשות טובות לתחנות הרדיו. לפי הדוח הרבעוני של Nielsen, חברת המדידה האמריקאית, בני 34-18 בארה"ב מקדישים לפודקאסטים 33% מכלל זמן ההאזנה שלהם לאודיו, והרדיו מקדים אותם רק בקצת, עם 42%.
אצל כלל המאזינים התמונה אחרת. כשמסתכלים רק על אודיו שממומן בפרסומות, הרדיו גדול כמעט פי 3 מהפודקאסטים, והפודקאסטים בתורם גדולים משמעותית משירותי המוזיקה שממומנים בפרסומות. כך דיווח Podnews, ושווה לזכור שמדובר במספרים אמריקאים ולא בנתוני מדידה ישראליים.
בואו נגיד את זה פשוט: הרדיו לא מת, הוא רק גילה שיש לו שותף לדירה. באודיו עם הפרסומות הוא עדיין בעל הבית. אבל מי שמוכר למפרסם קהל צעיר צריך להבין שחלק גדול מהזמן של הקהל הזה הולך לפרקים באוזניות, ולא למבזק בשעה העגולה. והמפרסם, מה לעשות, הולך לאן שהאוזניים הולכות.
מה הייתי עושה בתחנה?
אני רואה בזה יותר הזמנה מאיום. לתחנה, לדעתי, יש כמה דברים שפודקאסטר עצמאי חולם עליהם: מגישים מוכרים, ארכיון של שעות שידור וקהל שכבר רגיל לקול שלה. מה שחסר להרבה תחנות הוא פשוט להיות שם, בפיד, כשסטודנט מחפש מה לשמוע בדרך לעבודה.
הצעד הראשון לא מסובך: לקחת את הפינה הכי חזקה בתוכנית ולתת לה חיים משלה כפרק עצמאי. לא להעלות את השידור כמו שהוא, עם המבזקים והפרסומות, אלא לערוך משהו שנשמע טוב גם בטיול עם הכלב. ובמכירות, להפסיק להציע ללקוח רדיו ופודקאסט כשני מוצרים נפרדים ולמכור לו קהל אחד: את ההורים בשידור ואת הילדים בפרק. ב־103fm אנחנו עושים את זה כבר יותר משנתיים עם גרסאות פודקאסט לתוכניות המובילות תחת המותג 'בקיצור', למי שרוצה מנה מזוקקת של ריבים בין בן וינון בפקקים של איילון.
ומה זה אומר לפודקאסטרים?
לפודקאסטרים בארץ יש עכשיו טיעון יפה לפגישה עם מפרסם: הקהל הצעיר מקשיב להם, ויש לזה מספרים, גם אם מעבר לים. מצד שני, באודיו עם הפרסומות הרדיו הוותיק עדיין גדול מהם. גם בשלהי שנת 2026. לכן שיתוף פעולה עם תחנה, בין אם זו גלגלצ, אחת מתחנות כאן או תחנה אזורית קטנה - קידום בשידור, מגיש אורח, חסות משותפת - יכול להביא לפודקאסט מאזינים שלא היו מגיעים אליו לבד. וזה עובד לשני הכיוונים.
ההערכה שלי: הקרב האמיתי לא יהיה בין הרדיו לפודקאסט, אלא בין מגישים שיודעים לדבר לשניהם לבין אלה שעדיין מחכים שהמאזין יחזור לבד לתדר.